ערך - מיסוי עירוני וניהול נדל"ן בע"מ נ' הרץ

החלטה

לפניי התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב, אשר הוגשה כנגד הנתבע בגין חוב שנוצר בעקבות אי תשלום שכ"ט עבור שירותים שניתנו לו לטענת המשיבה על פי הסכם בין הצדדים.

על פי כתב התביעה, שהוגש בלשכת ההוצאה לפועל כתובענה על סכום קצוב, נגזר שכר טרחתה נשוא התובענה דנן מחיסכון שיצרה למשיב בתשלום ארנונה לעיריית חיפה.

הנתבע הגיש התנגדות לביצוע התובענה ובמסגרת ההתנגדות טען מספר טענות.

טענה ראשונה מתייחסת לאי התאמת ההסכם עליו נסמכת התובענה להסכמות שנערכו בין הצדדים. לשיטתו, ה"הסכם" עליו נסמכת התביעה כלל אינו מכיל את הסכמות הצדדים, וניתן ללמוד כי אינו מכיל את הסכמות הצדדים ואינו מעיד על גמירות דעת להסכים כמפורט שם, לאור העבדה שזה כלל אינו חתום על ידי התובעת. לשיטתו המועד הנקוב בכתב התובענה כמועד החתימה על ההסכם כלל אינו נכון, וממילא אין המועד נקוב בגוף ההסכם, דבר המעיד לטעמו על כך שזה אינו משקף נכונה את ההסכמות בין הצדדים, לרבות מועד עריכתם.

טענה שניה שהעלה המבקש נוגעת לזהותה של התובעת, ובהקשר זה טען הנתבע כי ההסכם שנערך בין הצדדים אינו הסכם בינו לבין התובעת כאן כי אם בינו לבין חברה אחרת.

טענה שלישית שהעלה המבקש נוגעת לקיומה של תניית בוררות בין הצדדים, ולפיה הסכימו הצדדים להפנות כל תביעה ביניהם לבורר. לטענתו במצב דברים זה לא היה מקום להגשת התובענה בדרך בה הוגשה, ויש להורות על דחייתה על הסף.

התובעת ביקשה לוותר על חקירה על התצהיר, ולבסוף התבקשו הצדדים לסכם טענותיהם בכתב.

במסגרת ההחלטה המורה על הגשת סיכומים בכתב הובהר לנתבע, שאינו מיוצג, כי במסגרת הסיכומים אין הוא רשאי להוסיף עובדות שלא נזכרו במסגרת תצהירו התומך בהתנגדות.

בסיכומים שהגיש הנתבע, חזר למעשה הנתבע על טענותיו לעיל, אך הוסיף ופירט פירוט עובדתי לתמיכה בטענותיו. הפירוט העובדתי שניתן על ידי הנתבע בסיכומיו כאמור לא מצאת כל ביטוי במסגרת התצהיר התומך בהתנגדות , ומשמדובר בעובדות שלא בא זכרן בהתנגדות – ראוי ונכון להתעלם מהן בשלב זה של הדיון.

לטענת התובעת יש לדחות את הבקשה. אשר לטענת העדר היריבות טוענת התובעת כי ההסכם נערך בין הנתבע לבינה, וכל השינוי שחל הוא שינוי בשמה בלבד, כמפורט בדו"ח רשם החברות מש/1 שהוגש לתיק;

אשר לטענת העדר תוקף מחייב להסכם שצורף לכתב התביעה, והטענה כי זה אינו משקף נכונה את ההסכמות טענה התובעת כי טענות הנתבע לגופו של עניין ובנוגע להעדרו של הסכם, נטענו בעלמא מבלי שהלה יפרט טענתו, יבהיר מהן ההסכמות שנערכו בין הצדדים (במסגרת התצהיר), ומבלי שיבהיר מדוע לשיטתו יש באי חתימתה של התובעת על גבי ההסכם כדי לפטור אותו עצמו מחיוביו על פיו, חיובים עליהם מצא לנכון לחתום.

לעניין טענת אי כיבוד תניית הבוררות טוענת התובעת כי הנתבע לא הראה נכונות של ממש לפניה לבוררות, ולמעשה לא עמד על זכותו להתדיין בפני בורר מיד עם קבלת התראה מאת התובעת בטרם נקיטת הליכים כאן, ויש בהתנהלותו זו כדי להעיד כי במועד הרלוונטי לא פעל להפניית ההליך לבוררות, וכי על פי הפסיקה הנוהגת רואים בו על כן כמי שאינו כנה בטענתו בעניין זה, ועל כן יש לדחותה.

שקלתי את הטענות, ולאחר שאלו נבחנו על ידי, נראה בעיניי כי דרך המלך היא דחיית בקשתו של הנתבע, בשים לב לכך שהתצהיר התומך בה הוא סתמי כללי לקוני ולמעשה אינו מפרט הגנה של ממש כנגד התובענה. יחד עם זאת, לא נעלם מעיניי כי במסגרת סיכומיו פירט הנתבע והוסיף עובדות אשר אם יש בהן ממש הרי שאלו מקימות הגנה ראויה לכאורה כנגד התובענה שלפניי, כך, למשל, טען הנתבע כי בניגוד לאמור בהסכם שצורף על ידי התובעת לכתב תביעתה, ואשר אינו חתום על ידה, הרי שהצדדים הגיעו להסכמות בעל פה, עובר למועד החתימה שלו על ה"הסכם" האמור, וכי ההסכמות האמורות אינן עולות בקנה אחד עם האמור בהסכם. לטענתו, התבקש על ידי מסכירה מטעם התובעת לחתום על המסמך האמור על אף העובדה שידוע היה לה כי זה אינו תואם את ההסכמות, וזאת לאחר שקיבלה אישור לכאורה ממנהל התובעת, עימו עמד הנתבע בקשר, בנוגע לביצוע התאמות בנפרד לאותו הסכם. לשיטתו ההסכמות לא הועלו על הכתב על אף דברים אלו, ומנגד התובעת לא חתמה כלל על ה"הסכם" עליו התבקש הוא לחתום, ואשר לשיטתו אינו תואם את המוסכם. לטענתו, הוסכם בינו לבין מנהל התובעת כי יידרש לשלם עמלה רק אם יקבל הנחה בשיעור של שליש לפחות מסכום הדרישה של עיריית חיפה, לא כולל פטור בגין נכס ריק. יובהר כבר עתה כי במסגרת כתב התביעה וסיכומי התובעת הבהירה זו כי הצליחה להשיג לנתבע פטור לנכס ריק למשך תקופה של 36 חודשים ובנוסף הנחה בסך של 8328 ₪ (מתוך חיוב מקורי בסך של 81,000 ₪) בגין שינוי סיווג הנכס. את העמלה חישבה לפי שווי שתי ההנחות גם יחד (זו הנובעת ממתן הפטור הזמני וזו הנובעת משינוי הסיווג.

כן לא נעלם מעיניי כי הנתבע אינו מיוצג בהליך כאן, ובהתאמה ייתכן כי אינו בקיא בדרך הגשת התנגדות לביצוע תובענה, ויש להניח כי הגיש התנגדותו במתכונת בה הוגשה כדי להביא לפני ביהמ"ש תמצית ושמץ מטענותיו מבלי שיבין כי עליו לפרט את מלוא טענותיו במסגרתה.

בהתאמה, סבורני כי נסיבות המקרה מצדיקות שימוש בסמכות המסורה לביהמ"ש ליתן רשות להתגונן בכפוף להפקדת ערובה ראויה.

בעניין זה נפסק כי -

"ראוי ליתן לבית המשפט סמכות נרחבת לקביעת התנאים למתן הרשות להתגונן, על מנת להתאימם לסיכויי ההגנה, אשר עולים לדעת בית המשפט מחומרי התביעה. רשאי בית המשפט במקרים כאלה לקבוע מהי מידת החסד, בלשון הפסיקה הנזכרת, אותה ראוי לנקוט עם הנתבע; ואף רשאי הוא להביע יחסו לתובע, אשר לפי שורת הדין במלואה אולי צריך היה בית המשפט להכריע את הדין לטובתו, באמצעות התניית תנאים אשר יחזקו את יכולתו של התובע לממש את תביעתו, אם יזכה בה." (ר' רעא 05 / 2075 שחר יוסף נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ [פדאור (לא פורסם) 05 (14) 184], עמוד 3)

אשר על כן אני מורה כדלקמן:

בכפוף להפקדת סך של 3,500 ₪ בקופת ביהמ"ש, תינתן למבקש הרשות להתגונן והתיק ייקבע להמשך שמיעה כאן.